בואו נהיה שטחיים ונתחיל מהקנקן: כיסאות של גני ילדים הם מכוערים. פשוט ככה. שעטנז נדוש וסר טעם של פלסטיק אפור ובנאלי וצינורות מתכת קלופי-צבע. פסגת האסתטיקה העיצובית זה בדיוק בכיוון ההפוך. אלא שמעבר לקנקן, יש גם את ״מה שיש בו״. אברי גלעד אמר פעם בתכנית רדיו, שנראה שלמטריות יש נקודת תורפה: רוח וגשם. באופן דומה, נראה שלכיסאות לילדים המצויים במוסדות החינוך יש נקודת תורפה משלהם: ילדים.
"כשהייתי מחנך, חדר המורים היה מקום סטרילי, לא מזמין, ששכנה בו מכונת צילום, ואם היה לך מזל, מיקרוגל ומקרר. תמיד חשבתי שמדובר בשימוש גרוע במרחב. אני מאמין כי מרחבי המורים צריכים להיות מרחבים מעוררי מוטיבציה והשראה, בהם מורים יכולים להרגיש נתמכים ומוערכים". כיצד ניתן להפוך את מרחב המורים שלך למרחב מעורר השראה?
קראתי לאחרונה מאמר מעניין בנושא "שלושת העשה ואל תעשה בהובלת מנהיגות המורה" ולמרות שיש כמה נקודות נהדרות ליצירה הזו, אחת דבקה בי כמוצא: אל תשהה יותר מדי בחדר המורים (אם בכלל) בואו נהיה כנים: חדר המורים הוא...
מרחבי מורים רבים הינם מקומות די עצובים. הם מכילים מגוון של פריטים אקראיים שנתרמו או נאספו לאורך זמן. לעתים רחוקות הם משמשים לפעילות מקצועית כלשהי. מרחבים אלה מעבירים מסר חזק למורים בכמה מישורים, רובם שליליים. יש לנו ציפיות גבוהות מהמורים כאנשי מקצוע, אך בדרך כלל אנו לא מספקים מקומות למורים לשתף פעולה זה עם זה בצורה קיצונית וחיובית. כתוצאה מכך, לעתים קרובות מחנכים מקצועיים מבלים זמן רב בכיתות שלהם בעצמם, או משתפים פעולה עם אחרים במרחבים שנמצאים בדרך של התקשרות דינמית.
ארגונומיה כבר אינה העתיד, ארגונומיה היא ההווה, הכאן ועכשיו של כל מי שמבין שגופו ייחודי ונדרשת התייחסות פרטנית אליו לשמירה על בריאותו. איך עושים את זה? נעים מאוד, אנחנו המומחים שלכם לארגונומיה.
